הבלוג שמציג את הצד של ההסטוריה שלא נעים לנו להכיר

יום רביעי, 15 ביוני 2011

זכות על הארץ


הפרק הקודם התייחס לדמוגרפיה בפלשתינה של המאה התשע-עשרה עד להקמת מדינת ישראל תוך כדי התייחסות לספרה של ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם".
בפרק זה אני רוצה להתייחס לשאלה למי יש "זכות על הארץ"?  חשוב לי להדגיש שבפרק זה אני לא מנסה לבטל את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, אלא לא לשלול את זכותם של הפלסטינים על הארץ. בכך אני רוצה לצאת כנגד אמירות השגורות בחברה הישראלית כגון "אין להם זכות להיות פה" או האמירה השכיחה "שיעופו מפה, יש להם 22 מדינות" (שהיא שוות ערך ל "בואו נסלק את האיטלקים, במילא יש להם מלא מדינות קתוליות אחרות").

הפרק מחולק לשלושת החלקים הבאים:
1. אז מדוע בעצם ניתנה לנו הצהרת בלפור?
2. תגובת ערביי פלשתינה להצהרת בלפור
3. ואיך זה נראה מבחוץ? – זווית ראייה אחרת ומעניית על הסכסוך בתחילתו

אז מדוע בעצם ניתנה לנו הצהרת בלפור?

כידוע ב-2 בנובמבר 1917 בריטניה פירסמה את הצהרת בלפור המאשרת לעם היהודי להקים את ביתו הלאומי בפלשתינה, בזמן שהיו בארץ כ-650,000 תושבים ורק כעשרה אחוזים מהם היו יהודים.
קשה שלא לתהות מדוע בריטניה החליטה להבטיח לעם היהודי "בית לאומי" בפלשתינה כחודש לפני שהם בכלל כבשו את הארץ – הרי העות'מנים נכנעו לבריטניה רק ב-9 בדצמבר 1917.

אחד הגורמים למתן הצהרת בלפור טמון במאמציהם של הציונים הבריטים ובראשם חיים ויצמן להשפיע על ההנהגה הבריטית עוד החל משנת 1905 ולהציג בפניהם את החזון הציוני. עם זאת, עדין אין זה מסביר מה היה האינטרס הבריטי במתן ההצהרה ליהודים ולכן אני רוצה להציג עוד מספר גורמים ששופכים אור על האינטרס הבריטי למתן ההצהרה.

לאורך שנות מלחמת העולם הראשונה, אנגליה פיזרה הבטחות לכל מי שתרם למאמץ המלחמתי שלה כמו במקרה של מכתבי חוסיין-מקמהון (הבטחה שניתנה לערבים שעזרו לבריטים להלחם בעות'מנים בתמורה לשליטה על השטחים שייכבשו).
במהלך מלחמת העולם הראשונה תותחי ספינות המלחמה של הצי הבריטי נזקקו לחומר נפץ שאי אפשר לייצרו ללא אצטון. מחמת המלחמה הממושכת, השתרר בבריטניה מחסור חמור בחומר נפץ, וכל יערותיה לא יוכלו לספק את צרכיו של הצי הבריטי בייצור האצטון. לכן, אם לא היתה נמצאת דרך לייצר אצטון באופן מלאכותי, הצטרכו הבריטים להכניס שינויים מרחיקי לכת בתותחי הצי, וכל זאת בעיצומה של המלחמה, כאשר צוללות גרמניות התנכלו לספינות הבריטיות.
ד"ר חיים ויצמן קיבל הזמנה דחופה לבוא מיד לאדמירלות הבריטית, שבראשה עמד אז השר ו'ינסטון צ'רצ'יל שביקש ממנו לייצר תוך שנה כשלושים טון של אצטון מלאכותי. לא חלפה לה שנה וויצמן הצליח לספק לצי הבריטי את כל כמות האצטון הדרושה כדי לייצר חומרי נפץ.

 
בספר "זכרונות מלחמה", לויד ג'ורג' , שהיה אז ראש ממשלת בריטניה ,תיאר את מאורע זה כ"מעין והמקור" להצהרת בלפור.

“When our difficulties were solved through Dr. Weizmann’s genius, I said to him: ‘You have rendered great service to the State, and I should like to ask the Prime Minister to recommend you to His Majesty for some honor.’ He said: ‘There is nothing I want for myself.’ ‘But is there nothing we can do as recognition of your valuable assistance to the country?’ I asked.  He replied: ‘Yes, I would like you to do something for my people... That was the fount and origin of the famous declaration about the National Home for Jews in Palestine.”

ההסטוריונית ברברה טוכמן בספרה "התנ"ך והחרב"  מסתייגת מהסבר זה: "אני סבורה כי ידע שמניעיו שלו, כמו גם של בלפור, היו במידה רבה רגשיים (תנ"כיים) אלא שלא היה יכול להודות בכך... ספק אם יכול היה להודות כי געגועים לתנ"ך או רגשות אשמה נוצריים כלפיי היהודים היו הטעמים למעשה שהעמיס על בריטניה את בעיית המנדט המכאיבה".

ההסטוריון ג'יימס גלווין מונה עוד שלוש סיבות מדוע הבריטים החליטו לתמוך ברעיון הציוני:
במהלך מלחמת העולם הראשונה, טרם כניסת כוחות ארה"ב למלחמה, רצו הבריטים להשיג את תמיכתו של וודרוו ווילסון .הבריטים ידעו אז שיועציו הקרובים, לויס ברנדיס ופליקס פרנקפורטר, הם ציונים נלהבים וחשבו שכך הוא יראה בבריטים שתומכים במטרה הציונית בני ברית ראויים.
באותה מידה , הבריטים רצו שהרוסים לא יעזבו את המערכה וקיוו שתמיכתם ברעיון הציוני ימצא חן בעיניי ראשי המהפכה ברוסיה שחלקם, כמו ליאון טרוצקי, היו יהודים.
הגורם השלישי אותו מונה גלווין הוא הרצון הבריטי למשוך לעזרתם את התמיכה הכלכלית של היהודים.

תגובת ערביי פלשתינה להצהרת בלפור
ערביי פלשתינה ראו בהצהרת בלפור כאישור לחששותיהם בדבר השתלטות יהודית על הארץ ובתגובה  הקימו את אמ"ן (האגודה המוסלמית נוצרית). אמ"ן הציגו טענות כנגד הצהרת בלפור בשלושה אספקטים שונים: כנגד הצהרת בלפור עצמה, שלילת התכנית הציונית והצגת זכותם של הערבים על פלשתינה.

טענות כנגד הצהרת בלפור
* בראשית המאבק של אמ"ן בהצהרת בלפור, טענו הפלסטינים שההצהרה כנראה ניתנה מחמת טעות. הציונים טענו שהם רוב בארץ או שהם מדוכאים בה וטענה זו הביאה כנראה לפרסום ההצהרה. מכאן שכאשר תתגלה האמת, תבוטל ההצהרה. (מתוך ועידת אמ"ן בירושלים לוועידת השלום 3/2/1919) .

* טענו כי הצהרת בלפור נוגדת את סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים ולכן הצהרת בלפור בטלה. פסקה 4 של סעיף 22 קבעה כי "עדות מסויימות, שהשתייכו בעבר לאימפריה התורכית הגיעו לדרגת התפתחות כזאת, כך שאפשר להכיר בהן, באופן זמני, כאומות עצמאיות, בכפיפות לכך שהמנדטור יעניק להם עצה וסיוע אדמנסטרטיביים עד לזמן שתוכלנה לעמוד ברשות עצמן. משאלותיהן של עדות אלה חייבות להיות השיקול העיקרי בבחירת המנדטור" –(מתוך תזכיר הועה"ב הערבי לחבה"ל אפריל 1925.)

* לטענתם, קיימת בהצהרת בלפור ניגוד מובנה כיוון ש"אי אפשר לכונן בית לאומי יהודי בלי לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בפלסטין". לטענתם, שלילת זכותם של רוב התושבים להסדיר את ענייני ההגירה, נפגעת אחת מזכויותיהם האזרחיות. – מתוך תזכיר אל חבה"ל בשנת 1922.

טענות כנגד זכות היהודים למדינה
* "קודם כל, היהודים הם דת עולמית ואינם אומה הזקוקה לארץ משלה. זולת הדת אין קשרים ביניהם. העברית היא שפה מתה; והיהודים בכל רחבי העולם הם אזרחי הארצות שבהן הם יושבים. הרברט סמואל ולורד רידינג אינם יכולים להשתייך לאומה היהודית ולאומה בריטית בעת ובעונה אחת" –(מתוך דו"ח אמ"ן לוועידת השלום, 3/2/1919)
* אמ"ן טענו כי הטענה של היהודים בדבר חזרה לאדמתם לאחר אלפיים שנה, אינה רלוונטית: "אפילו ישבו היהודים זמן רב בפלסטין ואפילו הותירו בה מונומנטים מרשימים, הרי אין דבר זה מעניק להם זכויות לשוב ארצה. ישנה חוקיות בהיסטוריה האנשוית. אומה עולה ואומה יורדת, אומה מתחזקת ואחרת נחלשת ומדינה קמה על חורבות רעותה. אם היהודים תובעים את פלסטין, הרי באותה מידה זכאים הערבים לתבוע את ספרד ואת קפריסין, התורכים את הבלקנים הרומאים את בריטניה ועובדי אלילים נוצרים ויהודים גם יחד את חצי האי ערב. אין אפשרות לשרטט את מפת העולם מחדש על סמך טענות משכבר ימים" – (מתוך מחאת האדמיניסטרטור הראשי 3/11/1918).

טענות על זכות הערבים על האדמה
* הערבים מייחסים את ראשית ישיבתם לכיבוש המוסלמי בשנת 634. הם הדגישו שמאז ואילך שלטו בה למעט התקופה הצלבנית והעו'תמנית, ישבו בה ברציפות והשליטו בה את שפתם ותרבותם ללא זכר לתרבויות אחרות. רציפות היסטורית זו בת 1,300 שנים היא ,לדעת הערבים, העובדה הקובעת והנותנת בקביעת זיקתם לארץ.  טענה זו חזרה על עצמה בעצומת יפו 18/11/1918, בגילוי הדעת שנמסר לצ'רצ'יל ב 12/3/21 והן בתזכיר לחבה"ל בשנת 1922.
* טענה בסיסית שניה היתה נעוצה ביחס המספרי שהיה קיים בין ערבים לבין יהודים בארץ. על פי מפקד שהמנדט ערך בשנת 1918, היו בפלשתינה כ-650,000 תושבים, מביניהם הערבים היוו כתשעים אחוז מהאוכלוסייה. (מתוך דו"ח קלייטון 6/12/1918)
* הסתמכות על סעיף 22 מתוך אמנת חבר הלאומים שעל פיה המנדטור חייב לקבל את משאלות העדות היושבות בשטח שנכבש מהאימפריה העות'מנית.
* כמו כן אמ"ן טענו כי פלשתינה הובטחה לערבים במכתבי מקמהון לשריף חוסיין מיום 24/10/1915,  בו התחייבו הערבים להלחם לצד בעלות הברית והוסיפו שחלק גדול מצבא האמיר פיצל היו פלסטיניאים. (מתוך הודעה ששלחה הוועידה הפלסטיניאית השלישית שהתכנסה בחיפה, אל הנציב העליון ב 18/12/1920).

חשוב לציין כי נציגי הפלסטינים חזרו על כך שהם רואים ביהודים שישבו בארץ ישראל לפני הצהרת בלפור כתושבי הארץ שווי ערך: "היהודים בני ארצנו, החיים עמנו בארץ מלפני הכיבוש , הם אחינו בני ארצנו וכל יהודי העולם הם אחינו למין האנושי" – (מתוך עצומת המחאה של נצרת וכפריה נגד ההגירה הציונית 20/3/1920).

ואיך זה נראה מבחוץ? – זווית ראייה אחרת ומעניינת על הסכסוך בתחילתו
בשנת 1919 הגיעה לארץ משלחת אמריקאית בשליחותו של הנשיא וודרוו ווילסון על מנת לבחון את האפשרות שארה"ב תקבל את המנדט על האזור שנכבש על ידי צרפת ואנגליה במהלך מלחמת העולם הראשונה. המשלחת עשתה ניתוח פוליטי ומעמיק של כל הגורמים הפוליטיים באזור ושל האוכלוסייה שנכבשה זה עתה הן על ידי הבריטים והן על ידי הצרפתים.
אני מביא ציטוטים מתוך מסמך המסקנות משלחת קינג-קריין:

"חברי הועדה החלו את הסקירה של הציונות כאשר הם באים מראש עם גישה חיובית לטובת הציונות אך העובדות שקיימות למעשה בשטח בפלסטין אילצו את הועדה להגיע להמלצות הבאות"

"לועדה ניתנה ספרות ענפה בנוגע לתכנית הציונית על ידי המשלחת הציונות בפלסטין, שמעה כנסים בנושא ההתיישבות הציונית וראתה באופן אישי כיצד הדברים יצאו לפעול בשטח. אנשי הועדה רואים בהערכה רבה את המסירות של המתיישבים הציונים ואת הצלחתם בדרכים מודרניות לגבור על מכשולים טבעיים."

"הועדה זיהתה את התמיכה הבריטית בציונים בדברי האדון בלפור אשר מצוטט לרוב כאישור של נציג בעלות הברית לתכנית הציונית.
אך אם באמת הכוונה של בלפור היא לטובת  "הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלסטין" וגם ש "לא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בפלסטין" (מתוך הצהרת בלפור) אז אין ספק שיש צורך בשינוי קיצוני של התכנית הציונית."

"בית לאומי לעם היהודי אינו שווה ערך להפיכת פלסטין למדינה יהודית, וכמו כן הקמה של מדינה יהודית שכזו לא תוכל להתממש ללא פגיעה חמורה ב"זכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בפלסטין".
הדבר בא לידי ביטוי באופן נשנה וחוזר בחילופי הדברים בין חברי המשלחת בועידות עם נציגים יהודים, כאשר האחרונים אמרו כי הציונים מצפים לנשל באופן טוטאלי את הנוכחות של התושבים הלא יהודים בפלסטין בדרכים שונות כלכליות, (by various forms of purchase).

"יש להתחשב בכך שהתושבים הלא יהודים בפלסטין ,המהווים כ 90% מהאוכלוסיה, אינם מעוניינים בהגשמת התכנית הציונית." (על פי מפקד שהבריטים עשו בפלסטין ואשר מוצג בדו"ח קריין-קינג- מתוך 647,500 תושבי פלסטין, רק 65,000 מהם היו יהודים).

"להכניע אוכלוסיה כל כך נחושה בדעתה כנגד הגירה בלתי מוגבלת של יהודים וייצוב כלכלתם תמורת כניעה של אדמה יהווה הפרה בוטה של העקרונות של ווילסון ושל זכויות התושבים, למרות שהדבר ייעשה בדרכי החוק."

"לא היה קצין בריטי שהתייעץ עם אנשי המשלחת אשר האמין כי ניתן להגשים את התכנית הציונית ללא כח צבאי. הקצינים חשבו בכלליות שכוח המונה לפחות 50,000 חיילים יהיו הכרחיים על מנת להתחיל את התכנית. זה לכשעצמו מראה את האי צדק שבתכנית הציונית לגבי האוכלוסיה הלא יהודית בפלסטין ובסוריה."

"הטיעון המרכזי שמובא באופן תדיר על ידי נציגים ציוניים הוא שלציונים יש את הזכות על פלסטין על בסיס כיבוש הארץ מהם לפני 2000 שנה, לא ניתן לקחת טיעון שכזה ברצינות."

"במבט על כל השיקולים ועם סימפטיה רבה למטרה היהודית, חברי הועדה מרגישים חובה להמליץ שרק צמצום משמעותי בתכנית הציונית תצא לפועל, כלומר ההגירה היהודית צריכה להיות מוגבלת ולוותר על המיזם להפוך את פלסטין למדינה יהודית."

ביבליוגרפיה:
ברברה טוכמן - התנ"ך והחרב - פרק 17 הצהרת בלפור והמנדט על ארץ ישראל

יהושע פורת – "צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918-1929" , הוצאת עם עובד 1976


27 תגובות:

  1. לפחות תהיה קצת יותר כנה בבקשה. ב1915 מקמהון לא הציע לערבים את ארץ ישראל. ההבטחה כללה שטחים ללא ישראל.
    סעיף 22 של טופס הנדט תקף רק לגבי מנדטים מסוג א ולא קשור למנדט על פלשתינה.
    כמה מהערבים שחיו מאז המאה ה19 באמת היו חוקיים כאן? כמות המוסלמים (לאו דאווקה ערבים) היו גג 141,000 בסף הכל האוכלוסיה לפי העותומנים(וגם לפי השגרירות האמריקאית) מנתה לא יותר מ 200,000. השגרירות האמריקאית אמרה שישנה ירידה משמעותית באוכלויסה החל מ1841 עד 1882 אז איך שהיו כל כך הרבה ערבים????? הם פשוט לא היו חוקיים בארץ ולא היו הבעלים החוקיים של האדמות. הם נמנעו מלשלם מיסים. היהודים חיו כאן בארץ כמעט 4000 שנה ויש להם יותר ותק מכל עם אחר.

    במאמר שלך אתה רק נותן טענות של הערבים אבל לא מספר את התשובות שהם קיבלו וכיצד סתרו כל טענה.

    השבמחק
  2. שלום ג'ק רייבן

    לגבי מכתבי מקמהון - חוסיין
    הבקשה של חוסיין היתה :
    "the independence of the Arab countries, bounded on the north by Mersina and Adana ...; on the west by the Red Sea, the Mediterranean Sea up to Mersina

    כלומר חוסיין ביקש עצמאות מים סוף עד טורקיה.
    בהתכתבות מקמהון שלל את סיפוח אדנה ומרסין שבדרום טורקיה וכן הסתייגות מערים מערבית לדמשק עקב המחלוקות עם צרפת על השליטה באזור לבנון.
    עברתי על המכתבים ולא מצאתי הסתייגות של מקמהון משטחי ישראל.

    לגבי מספר הערבים שהיו פה לפני מאה שנה וכדומה, תסתכל על הפרק הקודם , שם הקדשתי לזה הרבה יותר תשומת לב.

    לגבי סעיף 22 , תצטרך להבהיר את עצמך.

    השבמחק
  3. 1) לגבי מקמהון 1915
    א) להלן ציטוט של הנרי מקמהון בעצמו:
    "אני מרגיש, שמחובתי להצהיר, וזה מה שאני עושה בהחלט ובתוקף, שבמתן ההבטחה הזאת למלך חוסיין
    לא הייתה לי כל כוונה לכלול את פלשתין באזור בו הובטחה עצמאות לערבים. לא הייתה לי גם שום סיבה
    שלא להאמין בזמנו, שהעובדה, שפלשתין לא נכללה בהבטחה, הובנה נכון ע"י המלך חוסיין."
    “Report of a Committee Setup to Consider Certain Correspondence Between Sir Henry
    McMahon and the Sharif of Mecca in 1915/1916,” U.K. Parliament, March 16, 1939.
    London Times, (July 23, 1937).
    ב)בהתייחס לטענה הערבית כי פלשתינה הינה חלק מהטריטוריות שהבטיח סר
    הנרי מקמהון לערבים ב 1915- , הצהירה הממשלה הבריטית:
    "על פי דעתנו למטרותיו של דו"ח זה, די אם נציין כי הממשלה הבריטית
    מעולם לא קיבלה את העמדה הערבית. כאשר עמדה זו הוצגה לראשונה
    באופן רשמי על–ידי המשלחת הערבית ללונדון ב 1922- , השיב שר
    המושבות )מר צ'רצ'יל( : 'המכתב )מכתב מקמהון מ 24- באוקטובר 1915 (
    מצוטט כאילו יש בו מסר שמבטיח לשריף של מכה הכרה ותמיכה
    בעצמאות לערבים בתחומי הטריטוריות שהוצעו לו. אולם הבטחה זו
    ניתנה תוך הסתייגות המפורטת באותה איגרת אשר מוציאה מן הכלל,
    בין השאר, את חלקה של סוריה המשתרע ממערב למחוז דמשק. ממשלת
    הוד–מלכותו מאז ומעולם התייחסה להסתייגות זו כמכילה את וילאיית
    )פלך באימפריה העותומנית( ביירות ואת הסנג'אק )מחוז( העצמאי של
    ירושלים. אשר על כן, כל פלשתינה אשר ממערב לירדן הוצאה מכלל
    התחייבותו של סר הנרי מקמהון.'
    "מצערת מאד העובדה כי בלהט המלחמה, לא התאפשר לממשלה
    הבריטית להבהיר את כוונותיה לשריף, שאם כן היתה מצויינת העובדה
    כי פלשתינה אינה מוזכרת מפורשות במכתבו של סר הנרי מקמהון מיום
    ה 24- באוקטובר 1915 . כמו כן לא היתה כל התייחסות לפלשתינה בהמשך.
    בתכתובת בין סר הנרי מקמהון והשריף, האיזורים היחידים שהוזכרו,
    שהם רלבנטיים לעניין הנוכחי, היו וילאיית אלפו )חאלב( ווילאיית
    ביירות. השריף הכריז כי הוילאייתים הללו ערבים לגמרי; וכאשר סר
    הנרי מקמהון הצביע על מעורבותם של אינטרסים צרפתיים בדבר, השיב
    השריף שבעוד שאין הוא נסוג מתביעותיו המלאות בצפון, אין ברצונו
    לפגוע בברית בין בריטניה וצרפת ולא יבקש את 'מה שכעת אנו מותירים
    לצרפת בביירות וחופיה' עד לאחרי המלחמה."

    השבמחק
    תשובות
    1. אוקיי...אז אני מבין שמה שאתה אומר על מקמהון לא נכתב בתכתובת בינו לבין חוסיין אלא מאוחר יותר בשנת 1937.
      כמו כן, גם המכתב של צ'רצ'יל נכתב בתגובה אל...

      כלומר במילים אחרות, ההתכחשות להבטחה או ההבהרה לגבי גורל האזור ניתנו מאוחר יותר על ידי מקמהון בעצמו ועל ידי צ'רצ'יל.
      בסדר גמור, אני מקבל את זה לגמריי.

      האם אני אמור גם להוסיף את ההתייחסות של צ'רצ'יל להצהרת בלפור בתחילת שנות העשרים שבה הוא מבהיר שההבטחה לבית לאומי ליהודים לא כוללת את כל שטח ישראל אלא באזור מסויים שעוד לא הוגדר?

      מחק
    2. קודם כל לגבי מקמהון,הסיבה שהנושא הועלה שוב רק ב1937 הינה בגלל טענותיו השקריות של המופתי שא"י הובטחה לערבים, עד אז כבר היה ברור כי המחלוקת בין הצהרת בלפור להסכם מקמהון מדברת רק על עבר הירדן. למעשה הוא אכן סרטט את האזורים ושלח לחוסיין. ההתכתבות בין חוסיין למק-מהון, שבאה בעקבות המכתב, שרטטה בקווים כלליים אזורים, שבריטניה
      התכוונה להעביר לידי הערבים. אגרות חוסיין-מק-מהון בצורה בולטת לעין לא מזכירים את פלשתין.
      הבריטים טענו, שההשמטה הייתה מכוונת ובזאת הם הצדיקו את סירובם להעניק לערבים עצמאות
      בפלשתין אחרי המלחמה.

      תשמע, אני לא יודע מה צרציל חושב לעצמו כשהוא טוען את הדבר הזה בשנות ה20. מי שמחליט זה הליגה הלאומית ולא בריטניה. טופס המנדט היה ברור ביותר ע"פ סעיפיו כי מדובר בכל א"י (מערב לירדן). למעשה כל מעשה שהבריטים עשו שלא להקמת מדינה יהודית (כן כן מדינה יהודית עתידית שמתחילה כבית לאומי) הינה הפרה חמורה של סן-רמן 1922, מונטוידאו 1933, החלטה סופית של 1946 וסעיף 80 באמנה של האו"ם

      מחק
  4. )מיתוס: ה-"מנדט" מפר את סעיף 22 של אמנת חבר–הלאומים
    דו"ח המשלחת המלכותית הבריטית לפלשתינה מיולי 1937 משיב לטענות
    הערבים שהקמת בית לאומי ליהודים בפלשתינה כפי שמורה ה-"מנדט
    לפלשתינה" מפרה את סעיף 22 לאמנת חבר–הלאומים, בטענה כי הם )הערבים(
    הקהילות המוזכרות בפסקה 4:
    "באשר לטענה, שהועלתה בפנינו על ידי עדים ערבים, שהמנדט בפלשתינה
    מפר את סעיף 22 לאמנת חבר–הלאומים כיוון שאינו תואם את פסקה 4 של
    האמנה, נציין כי(א) ההכרה על–תנאי ב'קהילות מסויימות שהשתייכו
    בעבר לאימפריה התורכית' כאומות עצמאיות היא ברשות; המילים הן 'ניתן
    להכיר באופן מותנה,' לא 'יוכרו' או 'יש להכיר'; (ב) הפסקה הלפני אחרונה
    בסעיף 22 מורה כי דרגת הסמכות שיפעיל המנדטורי תוגדר, בעת הצורך,
    על ידי מועצת חבר–הלאומים; (ג) על ידי קבלת מדיניותה של הצהרת
    בלפור על ידי כוחות הברית ועל ידי ארצות–הברית הובהר מלכתחילה
    שפלשתינה תטופל באופן שונה מסוריה ועיראק, והשוני בטיפול אושר על
    ידי המועצה העליונה בהסכם סוורס ועל ידי מועצת חבר–הלאומים מתוך
    תמיכתה במנדט.
    "שאלה מסויימת זו הינה בעלת חשיבות מעשית פחותה משנדמה. משום
    שסעיף 2 למנדט מורה על 'פיתוחם של מוסדות עצמאיים'; וכאשר נקרא
    )סעיף זה( לאור כוונותיה הכלליות של שיטת המנדטים )שבעניינה דבר —
    מה יאמר בהמשך(, הוראה זו רומזת על פי שיפוטנו לכינונה של עצמאות
    בסופו של דבר.
    "(3) השטח שנועד לכינונו של בית לאומי ליהודים, בתקופת הצהרת
    בלפור, הובן כפלשתינה ההיסטורית כולה, והציונים התאכזבו מרה
    כאשר עבר–הירדן הוסר ממנו בהתאם לסעיף 25 ." )סעיף זה הוציא מן
    הכלל 77 אחוז מפלשתינה ההיסטורית — הטריטוריה ממזרח לנהר הירדן,
    שנקראה בהמשך ירדן.
    הסכם סוורס, בחלק VII , סעיפים 94 ו 95- , מבהיר בכל מקרה מי
    ה ם התושבים שאליהם מתייחסת פסקה 4 מתוך סעיף 22 לאמנת
    חבר–הלאומים.
    סעיף 94 מורה בבירור כי פסקה 4 מתוך סעיף 22 לאמנת חבר–הלאומים חלה
    על התושבים הערבים החיים בתחומיהם של המנדטים על סוריה ומסופוטמיה.
    בסעיף כתוב:
    "מוסכם על הצדדים החתומים כי סוריה ומסופוטמיה, בהתאמה לפסקה
    הרביעית בסעיף 22 .
    "חלק I )אמנת חבר–הלאומים(, יוכרו באופן מותנה כמדינות עצמאיות
    הנתונות ליעוץ וסיוע מנהלי מרשות מנדטורית עד לאותה עת שבה יוכלו
    לעמוד ברשות עצמם ..."
    סעיף 95 בהסכם סוורס מבהיר כי פסקה 4 בסעיף 22 לאמנת חבר–הלאומים
    לא תחול על התושבים הערבים החיים בתחומי האיזור שהתווה ה-"מנדט על
    פלשתינה," אלא רק על התושבים היהודים. הסעיף מורה:
    "מוסכם על הצדדים החתומים להפקיד, באמצעות יישום הוראותיו של
    סעיף 22 , את הנהלת פלשתינה, בתחומים שיקבעו על ידי מעצמות הברית
    העיקריות, בידיו של מנדטורי )נאמן( אשר יבחרו המעצמות האמורות.
    המנדטורי יהיה אחראי על ביצוע ההכרזה שניתנה במקור בשני לנובמבר
    1917 על ידי ממשלת הוד–מעלתו הבריטי, ואושררה על ידי יתר מעצמות
    הברית, לצורך הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, בתנאי מפורש
    שלא ייעשה דבר אשר יפגע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של הקהילות
    הלא יהודיות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד הפוליטי לו זוכים היהודים
    בכל ארץ אחרת."
    ומכאן נובעות גם הפסקה השניה והפסקה השלישית מתוך המבוא ל-"מנדט
    על פלשתינה":
    "הואיל ומעצמות הברית העיקריות הסכימו ביניהן, שהממשל המנדטורי
    יהיה אחראי על ביצוע ההכרזה שניתנה במקור בשני לנובמבר 1917 על–
    ידי ממשלת הוד–מעלתו הבריטי, ואושררה על ידי יתר מעצמות הברית,
    לצורך הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, בתנאי מפורש שלא
    ייעשה דבר אשר יפגע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא
    יהודיות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד הפוליטי לו זוכים היהודים בכל
    ארץ אחרת;"והואיל ונתנה בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם
    פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו."

    סעיפים 94 ו 95- בהסכם סוורס וכן ה-"מנדט על פלשתינה" מבהירים היטב:
    ה"תושבים" של הטריטוריה שעבורם נוצר ה-"מנדט על פלשתינה," אשר
    "עדיין אין ביכולתם" למשול בעצמם ואשר הגדרה עצמית עבורם היא
    "ברית קדושה" אינם פלשתינים ואף לא ערבים. ה-"מנדט על פלשתינה"
    נוצר על ידי קודמו של האו"ם — חבר–הלאומים — למען העם היהודי.

    השבמחק
    תשובות
    1. למר גירנברג היקר, אני מקווה שלא ענית על החלק הזה משום שזה ארוך ולא היה לך זמן לקרוא הכל ולא משום שראית רק את התגובה הראשונה שלי

      מחק
  5. שלום ג'ק

    נברתי קצת בדו"ח של וועדת פיל ושל סוורס והטיעון שלך לדעתי, לא ממש משכנע או לפחות לא שולל את זכותם של הערבים לחיות פה (אם לזה חתרת).
    הדו"ח של ועדת פיל מתחיל בהקדמה די מבדרת:
    שני הצדדים חשבו שהשטח שלהם כי הבטחנו דברים לא ברורים ויכול להיות שהם הבינו לא נכון.... (צ'רצ'יל בעצמו הבהיר בשנת 1922 שגם הערבים וגם היהודים לא הבינו נכון את מה שהבטיחו להם)
    ומשם הדו"ח ממשיך בנסיונות לפתור את הפלונטר שהבריטים יצרו...

    אני מרגיש צורך להסביר שמטרת הפוסט שלי הוא ליידע מה עבר לערבים בראש על ידי ציטוטים ולא הבאת עמדה , אלא הכרה של הנרטיב השני.
    אני חוזר ומדגיש, אני ממש לא שולל את הזכות של העם יהודי למדינה בארץ ישראל, להפך, אני תומך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה שוב מזכיר את צרציל אף על פי שאמרתי לך כי הוא אינו רלוונטי, ההחלטות הן של ליגת האומות ולא של בריטניה. ועידת פיל היתה ועידה בריטית ולא של הליגה.

      נראה לי שלא קראת את התגובה הקודמת שלי אז הנה היא:
      "ידידי, כפי שכבר אמרתי לך צרציל הוא לא זה שקובע אלא הליגה הלאומית (שהיתה כמו האו"ם בזמנו). ע"פ סעיף 5 של החלטת סן רמו 16 ספטמבר 1922 אף טריטוריה בפלשתינה לא תעבור לאף שלטון או ישות זרה.
      no Palestine territory shall be ceded or leased to, or in any way placed under the control of, the Government of any foreign Power.

      אתה מעניק משקל רב מידי לצרציל בנושא, הוא לא מי שנותן את המילה האחרונה. טופס המנדט היה ברור ביותר והוא נותן זכות מלאה ליהודים על כל השטחים בא"י וכן שאף חלוקה אחרת של הארץ מעולם לא אושרה ולכן ע"פ סעיף 80 באמנה של האו"ם אנו זכאים להקים התנחלויות בכל א"י (למעט היום שבהסכמי אוסלו ויתרנו על אזורי A,B)

      אני מקווה שראית את מה שאנרתי לגבי סעיף 22"

      מחק
  6. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. ידידי, כפי שכבר אמרתי לך צרציל הוא לא זה שקובע אלא הליגה הלאומית (שהיתה כמו האו"ם בזמנו). ע"פ סעיף 5 של החלטת סן רמו 16 ספטמבר 1922 אף טריטוריה בפלשתינה לא תעבור לאף שלטון או ישות זרה.
      no Palestine territory shall be ceded or leased to, or in any way placed under the control of, the Government of any foreign Power.

      אתה מעניק משקל רב מידי לצרציל בנושא, הוא לא מי שנותן את המילה האחרונה. טופס המנדט היה ברור ביותר והוא נותן זכות מלאה ליהודים על כל השטחים בא"י וכן שאף חלוקה אחרת של הארץ מעולם לא אושרה ולכן ע"פ סעיף 80 באמנה של האו"ם אנו זכאים להקים התנחלויות בכל א"י (למעט היום שבהסכמי אוסלו ויתרנו על אזורי A,B)

      אני מקווה שראית את מה שאנרתי לגבי סעיף 22

      מחק
  7. אני אצוטט את צ''צריל שהיה אז (1922) שר המושבות:

    The tension which has prevailed from time to time in Palestine is mainly due to apprehensions, which are entertained both by sections of the Arab and by sections of the Jewish population. These apprehensions, so far as the Arabs are concerned, are partly based upon exaggerated interpretations of the meaning of the Declaration favouring the establishment of a Jewish National Home in Palestine, made on behalf of His Majesty's Government on 2nd November, 1917.

    They would draw attention to the fact that the terms of the Declaration referred to do not contemplate that Palestine as a whole should be converted into a Jewish National Home, but that such a Home should be founded in Palestine.

    תרגום מהיר: היהודים הגזימו, לא היתה כוונה שכל פלסטין תהפוך למדינה יהודית, אל שמדינה יהודית תוקם בפלסטין.

    השבמחק
    תשובות
    1. ידידי, כפי שכבר אמרתי לך צרציל הוא לא זה שקובע אלא הליגה הלאומית (שהיתה כמו האו"ם בזמנו). ע"פ סעיף 5 של החלטת סן רמו 16 ספטמבר 1922 אף טריטוריה בפלשתינה לא תעבור לאף שלטון או ישות זרה.
      no Palestine territory shall be ceded or leased to, or in any way placed under the control of, the Government of any foreign Power.

      אתה מעניק משקל רב מידי לצרציל בנושא, הוא לא מי שנותן את המילה האחרונה אלא ליגת העמים. טופס המנדט היה ברור ביותר והוא נותן זכות מלאה ליהודים על כל השטחים בא"י וכן שאף חלוקה אחרת של הארץ מעולם לא אושרה ולכן ע"פ סעיף 80 באמנה של האו"ם אנו זכאים להקים התנחלויות בכל א"י (למעט היום שבהסכמי אוסלו ויתרנו על אזורי A,B)

      מחק
  8. אני אענה לך בפוסט השני לו הגבת

    השבמחק
  9. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  10. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  11. עכשיו כמה תוספות שלי
    5)ציטוטים מתוך הדוח Palestine is a Geographical Area - Not a Nationality של הליגת העמים 1938 להלן תיאור הגבולות של פלשתינה
    “Briefly stated, the boundaries are as follows:
    “North. – From Ras en Naqura on the Mediterranean eastwards to a point west of Qadas, thence in a northerly direction to Metulla, thence east to a point west of Banias.
    “East. – From Banias in a southerly direction east of Lake Hula to Jisr Banat Ya’pub, thence along a line east of the Jordan and the Lake of Tiberias and on to El Hamme station on the Samakh-Deraa railway line, thence along the centre of the river Yarmuq to its confluence with the Jordan, thence along the centres of the Jordan, the Dead Sea and the Wadi Araba to a point on the Gulf of Aqaba two miles west of the town of Aqaba, thence along the shore of the Gulf of Aqaba to Ras Jaba.
    “South. – From Ras Jaba in a generally north-westerly direction to the junction of the Neki-Aqaba and Gaza Aqaba Roads, thence to a point west-north-west of Ain Maghara and thence to a point on the Mediterranean coast north-west of Rafa.
    “West. – TheMediterranean Sea.”
    6)עכשיו מתוך החלטה 322 יולי 1922 להלן שלושה סעיפים מענינים והסעיף המענין ביותר הינו סעיף (3)
    “(1) That the Arabs shall be ***permitted to remain in Palestine under Jewish government and domination***, and with their civil and religious rights guaranteed to them through the British mandate and under terms of the Balfour declaration.
    “(2) That if they will not consent to Jewish government and domination, they ****shall be required to sell their lands at a just valuation and retire into the Arab territory*** which has been assigned to them by the League of Nations in the general reconstruction of the countries of the east.
    “(3) That if they will not consent to Jewish government and domination, under conditions of right and justice, or to sell their lands at a just valuation and to retire into their own countries, ****they shall be DRIVEN from Palestine by FORCE********.”

    השבמחק
  12. אז אם אתה מספק מפה או ציטוט הוא אמין וכל השאר אנטישמים...
    הבאת לי ציטוט עה של חבר קונגרס מתוך ישיבה שהיתה שארה"ב. איך זה רלוונטי למשהו בכלל?
    אז הספר הלבן מסביר שהיהודים לא הבינו נכון שהנוסח של בלפור זה בתוך פלשתינה ולא פלשתינה כולה תהווה המדינה היהודית.
    מצד שני אתה אומר שבאותה שנה הם טענו שכן, אבל זה לא כתוב במפורש. ואתה עושה זאת עם ציטוט שאני טענתי כבר מוקדם יותר שאני חושב שאתה מפרש אותו לא נכון.

    השבמחק
  13. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  14. למה לא ענית לחלק הזה של מה שאני כתבתי?? לא שמת לב?? אז בכל אופן אם כך אז הנה הוא

    1) אז ככה, דבר שאתה יכול להשתמש לטענתך היא המפה אותה הציגו הערבים מספר רב של פעמים וזו אותה המפה אשר הציג צרציל (ועוד אנשי שמאל, ערבים ואנטישמיים אחרים). כפי שהערתי לך לגבי המפה שאתה העלית כהוכחה שאהוד ברק לא היה פרטנר, המפה הזאת שכביכול ישראל נכללת בטח שהבטיחו לא היתה המפה הסופית עליה החליט מקמהון ואתה יכול לראות במפורש כי המילה מתחת למפה reserved היא במרכאות.
    המפה הסופית שאותה הציע מקמהון לחוסיין היא המפה הזאת http://www.ijs.org.au/MacMahon-Hussein-Letters-1915/default.aspx.
    וגם כאן http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2393
    ואני מצטט מתוך ההתכתבות
    "The two districts of Mersina and Alexandretta and portions of Syria lying to the west of the districts of Damascus, Homs, Hama and Aleppo cannot be said to be purely Arab, and should be excluded from the limits demanded."
    המחוזות מרסינה ואלכסנדרטה וחלקים של סוריה הנמצאים ממערב למחוז דמשק... אינן ערביות לחלוטין והן אינן נכללות בגבולות הנדרשות. פלסטין "לא יכולה להיות אמרה להיות ערבי טהור" באותו המובן ששטחה של לבנון המודרנית בהחלט, כי, בעיקר בירושלים, בשלטון הטורקי נתן לו הרבה "ויתורים" גדולים לשתי ממשלות זרות ולקבוצות הכנסייה. יתר על כן , יש התחייבות בריטית לשמירה על המקומות הקדושים, שקשה היה צורך אם פלסטין לא הייתה חלק מהאזור.
    2)לגבי סייקס-פיקו אתה טוען ואני מצטט "שחלק גדול מפלשתינה הוא מיועד להיות ערבי". סייקס פיקו, הגיע למסקנה בשנת 1916, חילק את המזרח התיכון לאזורי השפעה של צרפת, בריטניה ועוד, מתן השליטה הצרפתית על סוריה ולבנון המודרני. רוב פלשתינה היתה אמורה להיות בשליטה בינלאומית. עף על פי שההסכם מזכיר את האפשרות של ויתורים ע"י האחד הצדדים למדינה ערבית, זה למעשה לא איפשר לבריטניה לכבד את ההבטחות שנעשו על ידי סר הנרי מקמהון לשריף בשנת 1915.בהסכם לא כלל "מערב למחוזות דמשק, חומס, חמים וחלב" מחוזות כמפורטים בהסכם חוסיין-מקמהון, הארכת קו דרום כך שפלשתינה הוצאה משליטה ערבית. עם זאת, ההסכם לא כלל שני אזורים גדולים הרבה יותר, שיהיו תחת שליטה בריטית והצרפתית ישירה,וכן פיצול האזור הערבי לאזורי השפעה בריטית וצרפתית שימנעו מעצמאות מלאה. הנה במפה http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/6/60/Sykes_picot-he.jpg

    3)לגבי 1918 כאן המפה http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/52/Ottoman_Syria_1918.png

    4) טענת כי "בשום מקום בכתב המנדט לא מוגדר מה יהיה מיועד למדינת ישראל או לבית היהודי שיוקם."
    בספטמבר 1922 דרשה בריטניה (וחבר הלאומים נענה בחיוב לדרישתה) לחלק את השטח בהתייחס
    ל"התיישבות צפופה" של היהודים ולהפריד משטח המנדט את מה שהיא כיום ממלכת ירדן,80%- ממה שהוקדש להקמת
    הבית הלאומי של היהודים. כך העניק חבר הלאומים ליהודים זכויות טריטוריאליות בפלשתינה שממערב לנהר הירדן,
    ללא הגבלות.
    סעיף 5
    "המנדטורי יהיה אחראי לוודא שלא יינתן, אם ברכישה או בחכירה, שטח משטחי פלשתינה, ומכל מקום לא יושם תחת שליטת ממשלה של מעצמה זרה כל שהיא."
    מכאן שאם השטחים לא ינתו לאף מעצמה אז למי הם כן יהיו???
    סעיף 6
    "הממשל בפלשתינה...יעודד בשיתוף פעולה עם הסוכנות–היהודית כמוזכר בסעיף 4, היתנחלות צפופה של
    יהודים על הקרקע, כולל אדמות מדינה וקרקעות בור שאינן דרושות לצרכי הצבור."
    תשים לב ל-"ה" הידיעה במלילה קרקע.

    השבמחק
  15. הנה עוד כמה דברים מענינים לגבי הסכמי מקמהון חוסיין 1915 שנחשפו
    1)ב-1922 משלחת ערבית שדנה עם צרציל בנושא השטחים שהובטחו להם במפה הזאת http://cosmos.ucc.ie/cs1064/jabowen/IPSC/maps/McMahonHusseinMap.gif אבל צרציל הסביר כי זה לא המקרה וכי המקומות שמקמהון הוציא ממערב למחוז דמשק תמיד נחשבו בעיני הוד מלכותו כמכסים את מחוז בירות ואת מחוז ירושלים ומכאן שברור כי ע"פ המדיניות הבריטית סר הנרי מקמהון התכוון גם לאזור ממערב לירדן. להלן ציטוט של צרציל מ1922 "'המכתב (מכתב מקמהון מ 24- באוקטובר 1915 )מצוטט כאילו יש בו מסר שמבטיח לשריף של מכה הכרה ותמיכה בעצמאות לערבים בתחומי הטריטוריות שהוצעו לו. אולם הבטחה זו ניתנה תוך הסתייגות המפורטת באותה איגרת אשר מוציאה מן הכלל, בין השאר, את חלקה של סוריה המשתרע ממערב למחוז דמשק. ממשלת הוד–מלכותו מאז ומעולם התייחסה להסתייגות זו כמכילה את וילאיית ביירות ואת הסנג'אק העצמאי של ירושלים. אשר על כן, כל פלשתינה אשר ממערב לירדן הוצאה מכלל התחייבותו של סר הנרי מקמהון."

    2)רק לצורך הענין נזכור מה זה מחוז בירות, האזור הזה כלל חלק נכבד מא"י כמעט מחצי הצפוני שלה. ב5 בנובמר 1915 דרש חוסיין לכלול את מחוז חלב וביירות כלומר את מחציתה הצפוני של א"י. ב14 בדצמבר 1915 ברור כי מקמהון לא משאר זאת באופן וודאי עקב מערבותה של צרפת ומכאן ברור כי אין החלטה על האזור. ובינואר שוב חוסיין דיבר על ביירות וכי אנשיו לא יסכימו לבידוד הזה. יש כאן מספר דברים שברורים לעין. הרי מקמהון הבהיר כי אינו מכליל את אזור חלב כלומר מה שממערבה לחלב, חמה וחומש וניתן להסיק כי אינו מוציא את מחוז בירות וירושלים משטחי המדינה הערבית העתידית, אבל בהמשך דורש חוסיין את אזור בירות ללא שום זכר לאזור ירושלים ורואים כי מקמהון לא מבטיח לו כי אזור זה יכלל. לכל אורך ההתכתבות ישנן התיחסויות לכל שאר המקומות כמו דמשק,בגדד, בירות, חלב ובשום מקום לא מוזכר דבר לגבי מחוז ירושלים. לטענתם של מקמהון, צרציל 1922 וממשלת בריטניה ב1937 כי עצם העובדה שאין כל התיחסות לירושלים ניתן לבין כי באופן בולט לעין כי מחוז זה לא נכלל בהבטחות שכן ברור הענין כי בירות לא הוזכרה במכתב 24- באוקטובר 1915 ולאחר מכן ברור כי האזור אינו מובטח כלל וכלל וכי האזורים שהוזכרו באותו מכתב הם רק חלק מהרשימה המלאה של האזורים שלא יכללו. מתברר כי עצם העובדה שחוסיין היה צריך לוודא כי מחוז בירות נכלל בשטחיו הוא כבר אז הסיק כי יתכן שרשימת האזורים הלא נכללים במכתב 24- באוקטובר 1915 הינה רשימה חלקית. כאשר הבין זאת מדוע הוא לא דרש ווודא כי מחוז ירושלים יכלל אצלו? כנראה הוא הבין את המדיניות הבריטית כפי שציין צרציל שלפיה כל האזור המערבי של מחוז דמשק תמיד כלל את מחוז בירות וירושלים.

    3)ב1922 אמר מקמהון את הדבר הבא
    "It was my intention to exclude Palestine from independent Arabia, and I hoped that I had so worded the letter as to make this sufficiently clear for all practical purposes. My reasons for restricting myself to specific mention of Damascus, Hama, Homs and Aleppo in that connection in my letter were: 1) that these were places to which the Arabs attached vital importance and 2) that there was no place I could think of at the time of sufficient importance for purposes of definition further South of the above. It was as fully my intention to exclude Palestine as it was to exclude the more Northern coastal tracts of Syria."

    השבמחק
  16. עכשיו לגבי בירור יותר מקיף לגבי הבטחת מקמהון חוסיין, מסתבר כי רוב הקשר היה לא רק ע"י התכתבות אלא גם באמצעות השליח שריף פארוקי. כבר פארוקי הזכיר את פלשתינה בצורה מפורשת במפגש שלו עם סייקס והוא כבר הבין אז כי פלשתינה אינה נכללת בהבטחה.
    עוד משהו, האם הערבים עמדו בהבטחותם??? פארוקי הבטיח כי יש לו השפעה על הערבים בצבא הטורקי והם יפעלו נגד הטורקים אבל זה לא קרה אלא היתה רק פרידה מאוד קטנה ולא מה שהבטיח פארוקי. וחוץ מזה שאין כל חשיבות משפטית להבטחה או כל ההבטחות לפני החלטת סאן רמו. מה עוד שבכלל לאחר הצהרת בלפור השריף חוסיין ברך את היהודים וקביל אותם בברכה. אפשר לקרוא על זה בעיתון שהוא פרסם. גם כן שהוא דן בנושא הזה ביאנואר 1918 עם הוגארת ונראה כי הוא לא ראה בעייה עם התיישבות יהודים בבית לאומי באזור שהובטח להם

    השבמחק
  17. מצחיק שאתה מזכיר כאן את האיגרות מקמהון חוסיין ומייחס להן חשיבות. הלכה למעשה הענין אם א"י נכללה או לא הוא בכלל לא החלק המענין אלא העובדה כי הערבים לא קיימו את הבטחתם כפי שהשריף פארוקי הבטיח שזה אומר שתהיה מהפכה בכל האימפריה בחצי האי וכן רוב הערבים לחמו לצד הטורקים. האיגרות תורגמו ע"י גורג אנטוניוס ויש את התרגום המפורש וגם את המכתבים בערבית בארכיונים. אנטוניוס לא ניסח נכון את המכתב מאוקטובר וגם מתעסק במשפט אחד משני מאוד. מה שבאמת מענין זו הפסקה כי ישנם אזורים שלצרפת יש ענין והכוונה שא"י נמצאת שם. ב20 לנובמבר 1915 השריף נפגש עם סייקס בנוגע לאזורים שלצרפת יש ענין והוא רצה להציע אמנה לצרפת שהאזורים האלה יהיו תחת ממלכתו אבל תהיה להם יד חופשית באזורים והוא אף מתאר אותם. הוא מתאר את הגבולות שלצרפת תהיה יד חופשית והוא אף נוקט במפורש בסנגק של ירושלים עד הקו של עקבה (אילת) זאת אומרת שהוא אכן ידע כי בריטניה השמיטה את פלסטינה מההבטחה. מה שכן במכתבים האחרים שלא מזכירים אותם מקמהון אף מסביר לחוסיין כי וילאט ביירות לא יכלל.

    לגבי סעיף 22, בהסכם סוורס סעיף 95 ברור כי סעיף 22 מתייחס ליהודים וע"פ סעיף 94 הוא מתייחס לערבים בעירק וסוריה. גם בהחלטת סאן רמו הם הזכירו את סעיף 22 יקבל משמעות ע"פ הסכם סוורס. שוב יש לך טיעונים לא נכונים

    השבמחק
  18. בעניין הזכות על הארץ, הסרטון הבא מפריך את כל מה שטענת:
    https://www.youtube.com/watch?v=TROVtmIsXK0

    השבמחק
  19. כבר שנים שלא קראתי מאמר כל כך נבוב וחד צדדי כמו המאמר הזה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בוא תקרא את המאמר הזה שנכתב כתגובה למאמר הזה של טל גרינברג. המאמר ממש מציג את העובדות!

      http://www.myths-shatterandfacts.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1306570

      מחק
    2. קרא את זה!!!

      http://www.myths-shatterandfacts.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1306570

      מחק