הבלוג שמציג את הצד של ההסטוריה שלא נעים לנו להכיר

יום רביעי, 15 ביוני 2011

אין עם פלסטיני?


הרבה אנשים בישראל טוענים שאין עם פלסטיני ומצוטטים את גולדה מאיר שאמרה כי "אין עם פלסטיני-אני פלסטינית". יש כאלה שמגדילים לעשות ונזכרים שגם עזמי בשארה אמר פעם כי "אין עם פלסטיני, אנחנו סורים" ורואים בזה הוכחה ש"אפילו הם מודים שאין דבר כזה עם פלסטיני".
מה שאני רוצה לעשות ברשומה זו, זה לתת כמה הבהרות היסטוריות לגבי יצירתו של העם הפלסטיני והופעתן של המדינות השכנות לישראל.

אז אני אתחיל בהבהרה לגבי אמירתו המפורסמת של עזמי בשארה. עזמי בשארה לא טיפש בכלל ומכיר את ההיסטוריה של האזור, ויש אמת בדבריו. כוונתו היא לסוריה הגדולה, אזור שעד תקופת המנדט הבריטי נחשב לאזור אחד שכלל את ירדן, פלשתינה, לבנון וסוריה.
כאשר משלחת קינג קריין הגיעה לסוריה בשנת 1919 (אותה משלחת שהוזבכרה בפרק הקודם)
היא קיבלה לידה כמות ענקית של עצומות אשר נחתמו על ידי התושבים של סוריה הגדולה. 1,500 עצומות שהיוו 80% מכל העצומות שקיבלו לידיהם, הביעו את רצונם של הערבים להישאר מאוחדים תחת שלטון סוריה הגדולה.
והנה אחת ממסקנות המשלחת:
We recommend, in the second place that the unity of Syria be preserved, in accordance with the earnest petition of the great majority of the people of-Syria
כלומר ההמלצה השנייה בחשיבותה של המשלחת היא שסוריה הגדולה תישאר מאוחדת (ההמלצה הראשונה בחשיבותה היא שהמנדט הבריטי-צרפתי לא ינצל את מעמדו ויהפוך לכיבוש קולוניאלי).
קישור לדו"ח המקורי:

אז מה קרה בעצם? היו אלה המנדט הבריטי והמנדט הצרפתי שהחליטו לחלק בינם לבין עצמם את השטח (הסכם סייקס-פיקו והסכם סן-רמו) וחילקו אותם למדינות שאנו מכירים כיום. 

המאבק הערבי בפיצול
בדצמבר 1919 החל פייצל לנהל משא ומתן עם קלמנסו על שליטתו בסוריה תחת חסות צרפתית אך בסופו של דבר, למרות שהיו קרובים לחתימה, המו"מ נפל.
על מנת לקבוע עובדות בשטח, במארס 1920, הוועידה הסורית הכתירה את פייצל למלך של סוריה הגדולה.
חלק מהבריטים שהיו אחראים על אזור ארץ ישראל וירדן דווקא תמכו ברעיון (אלנבי, גנרל בולס ולורד מילנר).
במהלך חגיגות נבי-מוסא בירושלים בתחילת אפריל 1920,המוטיב המרכזי בנאומו של אמין אל חוסייני היה הקריאה "הוי ערבים, זהו מלככם" בזמן שהוא מניף את תמונתו של פייצל.

נקודות התפנית
התקופה שבין החודשים אפריל ויולי 1920 היו החודשים שבהם נמוג הרעיון של איחוד סוריה הגדולה.
24.4.20 אושר המנדט הבריטי בועידת סן-רמו (וכן החלוקה לאזורים צרפתיים ואנגליים)
28.4.20 גנרל בולס הכריז בפלשתינה על אישור המנדט.
1.7.20 הוקם ממשל אזרחי בפלשתינה וביטא את הסטטוס החדש של הארץ.
24.7.20 התאריך שקבר סופית את רעיון סוריה הגדולה –  הצרפתים רצו להפיל את פייצל מכסאו ונערך קרב (מיסלון) בין הצרפתים לבין הסורים. פייצל עצמו קרא לסורים לא להתנגד למתקפה הצרפתית, אך שר ההגנה הסורי, יוסף אלעט'מה, התעקש לעמוד בראש כוחותיו מול המתקפה. אלעט'מה עצמו נהרג בקרב ופייצל הוגלה.



פלסטין כיישות נפרדת
לאחר הזעזוע של מפלת פייצל, הפעילים הפלסטינים חזרו לפשלתינה מדמשק על מנת לדון במציאות החדשה, בעמדתם כלפיה ובצעדים המעשיים שעליהם לנקוט.
בפגישה משותפת של שלושת הארגונים הירושלמיים הראשיים הוחלט כי יש להפריד את התנועה הפלסטינית מהתנועה הסורית ושערביי פלסטין צריכים לרכז את כל המאמצים בארץ, כיוון שגם האמביציות של היהודים מרוכזות בארץ בלבד. (מתו"ך דו"ח מס 131,140,146 מתאריכים 28/7/20 , 7/8/20, 13-14/8/20)

יש לציין שבריטים רבים תמכו בריכוז המאמצים בפלשתינה בלבד ובמאבק בציונות,  ביניהם היו אנשי ממשל, לורדים, חברי פרלמנט והעיתון Morning Post  שיצאו נגד הציונות וקראו לביטול הצהרת בלפור.

ב 13/12/20 התכנסה הועידה הפלסטינית השלישית בחיפה ונכחו בה 37 צירים, על פי עיתון ה"כרמל" שיצא ב 25/12/20 פורסם כי הוחלט באותה ועידה "לכונן ממשלה של בני הארץ, האחראית בפני מועצה מייצגת, אשר העם הדובר ערבית ושישב בפלסטין עד ראשית המלחמה יבחר בחבריה, כפי שהדבר נעשה בעיראק ובעבר הירדן."

כפי שניתן לראות מדברים אלה, ירדן כבר אז היתה יישות נפרדת. עובדה זו באה לידי ביטוי גם בדו"ח של הרברט סמואל "דו"ח ביניים על המנהל האזרחי בפלשתינה 1/7/20-30/6/21 ",  סמואל מתייחס לירדן כאל יישות נפרדת (פרק עשר בדו"ח).
עוד עניין שעולה בועידה הפלסטינית השלישית הוא שלא קיימת יותר התייחסות לפשתינה כאל "סוריה הדרומית".
הועידה הרביעית שנתכנסה ב 29/5/21 בירושלים בחרה משלחת שתצא לאנגליה ותנהל מו"מ עם הממשל ותייצג את פלסטין (שוב לא קיים יותר אזכור למושג סוריה הדרומית).
קפטן ברנטון, קצין מודיעין בריטי,  שלח ביוני אל המטה הצבא בקהיר את התרשמותו כי " התנועה למען אחדות א"י סוריה ועיראק נחלשת והולכת. אין הפלסטינאים דורשים יותר אמיר (מבית האשם) אלא ממשלה ייצוגית".

עוד עניין שמדגיש את הלאומיות הפלסטינית שנוצרה אז, הוא מערכת היחסים בין הצמרת הפלסטינית של תחילת שנות העשרים לבין "מפלגת האיחוד הסורית" – מפלגה שהוקמה במצרים בסוף 1918 על ידי גולים מסוריה. נראה כי המפלגה הסורית ניסתה לרתום את הפלסטינים למאבק למען איחוד סוריה, אך רוב הבקשות לשיתוף פעולה לא נענו. יוצא דופן הוא הסכמה של שלושה פלסטינים (תופיק חמאד, אמין על תמימי ושבלי אלג'מל) שיצאו לפגישה עם המפלגה לאיחוד סוריה בז'נווה, אך ב- 21 בספטמר, אחרי 26 ימים של דיונים, הם הסכימו על מספר עקרונות אך החשוב ביותר בעניין הסורי-פלסטיני הוא הכרה באצמעות ובשלטון הלאומי של סוריה, לבנון ופלסטין,כל אחת בנפרד- "ובלבד שהתהיינה זכאיות להתאחד ולכונן פדרציה עם שאר הארצות הערביות".
בראשית נובמבר 1922, ניסו שוב חברי המפלגה לאיחוד סוריה לרתום את הפלסטינים למאבק אך הללו סירבו לשתף פעולה אלא על יסוד "עצמאות לפלסטין, סוריה ולבנון לכל אחת מהן לחוד".

סיכום
אני אישית רוצה להוסיף שלדעתי, כל הדיון בנושא "האם הפלסטינים הם עם או לא" הוא דיון עקר ולא רלוונטי. אפילו אם הפלסטינים לא עונים על הגדרה של המילה "עם" האם זה נותן לישראל את הזכות לשלוט על אוכלוסיה אזרחית במשך מעל לארבעים שנה?  האם קבוצה גדולה של אנשים שלא עונים להגדרה המילונית של "עם", מנועים מהזכות להגדרה עצמית?

ולהלן ההגדרה המילונית עם : "קבוצה חברתית בעלת מאפיינים משותפים, כגון מוצא, שפה, דת, תרבות, היסטוריה, מנהגים או אזור גאוגרפי."
כמה באמת מהמאפיינים הללו משותפים לעם הפלסטיני וכמה משותפים לעם היהודי?

ביבליוגרפיה 

יהושע פורת – "צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918-1929" , הוצאת עם עובד 1976
 

8 תגובות:

  1. לטל שלום רב!
    נראה כי אתה פותח את מאמרך ונתן את הרושם כי סיבה שכולנו מאמינים ל"מיתוס" הינה כתוצאה של אי הבנת ההסטוריה ע"פ עזמי באשרה וגולדה מאיר אך אתה נמנע מלהסביר את אימרותיהם של המנהיגים הפלסטינים. כולם כבר בשנות ה70 הסבירו כי כפי שהיהודים קוראים לעצמם ציונים ל מנת להקנות לעצמם זכות הסטורית כך גם הערבים המציאו את "פלסטינים" ואף יצרו הסטוריה משלהם (נרטיב) כתגובה לתופעה הציונית. ע"פ הנרטיב שלהם הם גנבו את כל הדמויות ההסטוריות שלנו כגון דוד המלך, שלמה, ישו, 12 השבטים (בני ישמעאל) ומלמדים כי "כמו ששרדנו את הכיבוש הפרסי, היווני, הרומאי והטורקי כך ננצח את הכיבוש הציוני". מבחינתם פלסטין הינה מדינה שהיתה מאז ומתמיד. תחילה טענו כי הם צאצאיהם של הפלישתים ולאחר מאמרו של חוקר צרפתי שאמר כי הפלשתינים המקוריים הם הכנענים הם החלו לאמץ גם את הזהות הכנענית. אני רואה כי אתה נותן הצדקה משלך (או של אחרים) על מנת לתת להם את הזכות להקרא עם אך לא זו הנקודה, האם מדובר באמת בעם "פלשתיני" עם שורשים עתיקים? האם יש אכן הצדקה הסטורית עתיקה כפי שהם טוענים? האם הם אכן ישות נפרדת מהאומה הערבית? הטענה שלך לגבי סוריה הגדולה היא טענה שלא נכונה לכל הפלסטינים. אל תשכח כי רבים מהם ראו בכלל בישראל כשייכת למצרים ולמעשה מעולם לא היה באמת סכסוך ישראלי פלסטיני אלא סכסוך בין סוריה ומצרים לגבי מי ישלוט פה. לאחר מלחמת 73 הבינו סוריה ומצרים כי צריך להשתמש באמצעי אחר למלחמה וצריך גרסה ערבית של ציונים ולהם קראו פלסטינים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    2. אני מציע למתדיינים ראשית לצפות בסדרה קללת אנדריאנוס ואז להתחיל להביע דעה:
      https://www.youtube.com/watch?v=-R4o1lTxuZI&list=PLwwuaWuJ7quV1b17E2Y83AdS0pvrdFxMk

      מחק

      מחק
  2. זאהיר מוחסיין (1977):"העם הפלסטיני אינו קיים; יצירתה של מדינה פלסטינית אינו אלא אמצעי להמשך מאבקנו נגד מדינת ישראל...האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת כדי להעמיד אותה מול הציונות."

    המלך חוסיין:"הפלשתינים זה לא עם, אלא המצאה שנועדה להילחם בתביעת עם ישראל על זהותה היהודית של ישראל.

    ערפאת , מוחסיין ושוקרי:אין להם זהות נפרדת, בזהותם הם ערבים והמצאת פלשתין היא רק בלוף שקוף: "מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל למטרות האיחוד הערבי "...

    ערפאת (1970):"אש"ף נלחם בישראל בשם הפאן ערביזם, כמו כן מה שאת מכנה "עבר הירדן" אינה אלא פלשתין "
    "האומה הערבית הגדולה היא אומתו ללא גבולות, מהאוקיאנוס האטלנטי ועד הים האדום, ופלסטין היא רק סיפור
    הכיסוי"שאלת הגבולות
    אינה מעניינת אותנו. מנקודת מבט הערבית אין לדבר על גבולות: פלשתין אינה אלא טיפה באוקיאנוס
    הגדול. אומתנו היא האומה הערבית המשתרעת מן האוקיאנוס האטלנטי ועד הים האדום ומעבר לו"

    השבמחק
  3. שר הפנים של חמאס פאתחי חאמד (2012):
    אנחנו מצריים!!! אנחנו ערבים!!! אנחנו מוסלמים!!! אנחנו חלק מכם!!!
    http://www.youtube.com/watch?v=CbuM91PeSOs

    השבמחק
  4. הערבים, הטוענים כי ארץ הקודש היא מולדתם, פלשו לארץ אחרי שנת 1918 ממדינות ערב השכנות, בעיקר מירדן, סוריה, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועירק. אף אחת ממדינות אלו לא התקיימה כיישות מדינית לפני 1913; הן לא היו אלא אוסף בלתי מאורגן של שבטים, שהטילו חיתתם האחד על השני בנסותם לכבוש שטחים זה מזה. מהגרים אלו הביאו עימם לארץ הקודש את ה”תרבות” העתיקה של הפחדת השכן במטרה לגזול את אדמתו. רבים מהם היו פושעים או מנודים, שלא יכלו למצוא תעסוקה בארצותיהם ולכן חיפשו את מזלם במקום אחר. השלטון הבריטי הסכים לקלוט חלק מהם ככוח עבודה זול והרשה להם להתיישב בשטחים יהודיים נטושים. אפילו יאסר ערפאת, מנהיג אש”פ, שקרא לעצמו “פליט פלסטיני” אך דבר ערבית בניב מצרי, לא היה יליד הארץ אלא נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1929. הוא שירת בצבא המצרי, למד באוניברסיטת קהיר וחי בה עד 1956, אז עבר לערב הסעודית. בשנת 1958, יחד עם חבריו מערב הסעודית, ייסד בכוויית את ארגון הטרור פתח, שקדם לאש”פ.
    התעמולה של הערבים המכנים עצמם “פלסטינים” דורשת בעקביות הכרה של ישראל ושל שאר העולם בזכויות שהיו להם “לפני 1948″, כלומר: לפני כ-60 שנה. משום מה, הם אינם מוכנים להוסיף עוד 60 שנה למניין זכויותיהם “ההיסטוריות” על ארץ ישראל, ולא בכדי: הם יודעים היטב, כי אם יעשו כן הם עלולים לשלוח את עצמם חזרה לארצות מוצאם – ירדן, סוריה, מצרים, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועירק. לפני שנים, תוך כדי משא ומתן עם אלה הקוראים לעצמם “פלסטינים”, העלה מתווך ישראלי את ההצעה לתקן את תביעתם לזכויות “לפני 1948″, לזכויות “לפני 1917″. ה”פלסטינים” התנגדו בחריפות להצעה זו; עתה אנו יודעים מדוע.
    אם יש עדיין מישהו שמאמין כי אומה ערבית “פלסטינית” התקיימה לפני סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל, יואיל נא בטובו להשיב מתי נוסדה, ועל ידי מי? מה היה השם שלה בערבית? מי היה ראש-ממשלה או נשיא “פלסטיני” לפני ערפאת? מה היתה שיטת הממשל שלה? מה היו גבולותיה? אילו מדינות הכירו בה ומתי? באיזה ספריה או מוזיאון ניתן למצוא את ספרותה, מטבעותיה, או יצירות האמנות שלה? התשובה לכל השאלות האלה היא אפס מוחלט. כמו שאמר זאהיר מוחסיין: “העם הפלסטיני אינו קיים”. זאהיר מוחסיין, מנהיג בארגון לשחרור פלסטין (אש”פ), אמר בראיון לעיתון הגרמני “טראו” במרץ 1977: “העם הפלסטיני אינו קיים; יצירתה של מדינה פלסטינית אינו אלא אמצעי להמשך מאבקנו נגד מדינת ישראל”.

    השבמחק
  5. יש ערבים הרואים עצמם כצאצאי אברהם, האב הקדום של האומה היהודית. כמה אירוני הדבר, שאלמלא למד מוחמד היטב את התנ”ך, לא היו הערבים יודעים כלל על קיומו של אברהם. מוחמד יסד את הדת המוסלמית במאה השביעית לספירה בערב הסעודית. הוא למד את התנ”ך כדי לרכוש כלים שיסייעו לו במאמציו לשכנע את היהודים לעבור לדת החדשה שיסד. משסרבו לעשות כן, כתב את הקוראן כתחליף לתנ”ך ומילא אותו בגרסאותיו הדמיוניות לארועים התנ”כיים. הוא העז אפילו לשנות את יום המנוחה האלוהי, השבת. מכיוון שיום ראשון אומץ כבר בידי הנוצרים כיום המנוחה שלהם, בחר עבור המוסלמים את היום האחר הקרוב ביותר לשבת – יום שישי. מוחמד מעולם לא ביקר בירושלים או בארץ הקודש, ונזהר שלא להזכיר אותן בקוראן אפילו פעם אחת. לעומת זאת, מכה ומדינה, הערים היחידות הקדושות לאיסלאם, מוזכרות בו מאות פעמים.
    בית המקדש היהודי עמד על הר הבית בירושלים זמן רב לפני שהאיסלאם, או כל דת אחרת הקיימת כיום בעולם, נוסדו. גם כאשר מייסדי הנצרות הילכו ברחובות ירושלים העתיקה, לא היו בה מסגדים או כנסיות אלא בית המקדש היהודי בלבד. האדמה שעליה נבנה בית המקדש בירושלים נקנתה בעבור העם היהודי על-ידי המלך דוד בשנת 850 לפני הספירה בקירוב. עדות המכירה, כמו גם שמו של המוכר וסכום הרכישה, תועדו בתנ”ך (שמואל ב’ פרק כ”ד; דברי הימים א’, פרקים כ”א-כ”ב).
    המוסלמים ה”פלסטינים” טוענים כיום לבעלות על הר הבית בירושלים, האתר בו שכן בית המקדש היהודי. הם טוענים כי זה “המקום הקדוש” שלהם. אך, האם יודע העולם לאן פונים המוסלמים בירושלים בשעת תפילתם? – אפילו במסגדיהם, ואפילו במסגד “אל אקצה” הבנוי בקצה הר הבית עצמו? הם פונים למכה, גבם להר הבית, ובכורעם בתפילה לכיוון מכה הם מראים את ישבניהם להר הבית. כיצד מתיישב הדבר עם טענתם כי זהו “מקום קדוש”? עובדה היא, כי ירושלים והר הבית אינם מוזכרים בקוראן אפילו פעם אחת, בעוד מכה ומדינה, הערים היחידות הקדושות לאיסלאם, מוזכרות בו מאות פעמים.
    האם יכול מוסלמי כלשהו בעולם להביא הוכחה לקשר שבין האיסלאם לירושלים מלבד חלומו של מוחמד? קשה להאמין, אך המקור היחיד לטענת האיסלאם לבעלות על ירושלים ועל הר הבית נמצא בקוראן בתיאור חלומו של מוחמד על “מקום רחוק” בלתי ידוע. ואולי “מקום רחוק” זה אינו אלא הבית הלבן שבוושינגטון?
    המקור הטוב ביותר להבנת המנטליות הערבית-מוסלמית של עיוות ההיסטוריה למטרות פוליטיות נמצא בדברי מוחמד עצמו בקוראן: “מלחמה היא רמאות והטעייה”.
    הבעיה האמיתית בפניה ניצבים הערבים ה”פלסטינים” כיום איננה העדר “מולדת”. שורש הבעיה, וכן התסכול הנובע ממנה, נעוצים בעובדה שהמדינות שמהן יצאו אינן מסכימות לקבלם בחזרה. זו הסיבה לכך שכה רבים מהם חיים עד היום ללא זכויות אזרחיות בסיסיות במחנות הפליטים שבמדינות ערב השכנות לישראל. בתסכולם ובייאושם הם חשים כי תקוותם היחידה, שהיא גם הברירה היחידה העומדת בפניהם, היא לנסות ולגנוב מדינה לעצמם. רבים מכלי הרכב והציוד החקלאי ברשות הפלסטינית נגנבו משכניהם הישראלים. בתקופה מסוימת, שיעור גנבות הרכב בישראל היה הגבוה בעולם, ורובם של כלי הרכב הגנובים נמצאו בערים ובכפרים שבשטחי הרשות הפלסטינית. הם הצליחו לפלוש לאדמה לא להם ולהחזיק בה; הם הצליחו לגנוב כל כך הרבה כלי רכב; אם כך, מדוע לא לנסות ולגנוב מדינה שלמה?
    יש רק פתרון אפשרי אחד לשאיפתם של ה”פלסטינים” למולדת, הפתרון היחיד שיכול למלא את תביעתם לזכות השיבה למולדתם. הואיל והם עצמם מגדירים כיום כ”צדק” את השיבה למקום בו חיו פחות מ-30 שנה, הרי, מתוך אותה הגדרה, שיבתם למקום בו חיו לפני כן מאות או אלפי שנים תהיה צדק כפול ומכופל. הבה נסייע להם בתביעתם הצודקת, הבה נסייע להם לחזור למקומות בהם חיו מרצונם החופשי במשך מאות או אלפי שנים – ירדן, סוריה, מצרים, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועירק

    השבמחק
  6. אני מציע למתדיינים ראשית לצפות בסדרה קללת אנדריאנוס ואז להתחיל להביע דעה:
    https://www.youtube.com/watch?v=-R4o1lTxuZI&list=PLwwuaWuJ7quV1b17E2Y83AdS0pvrdFxMk

    מחק

    השבמחק